גז"ד למורשעים בפרשת סיוע לבריחת אסיר מכלאו וסיוע לו ולאחר ליציאה מישראל לסוריה

רקע וטיעוני הצדדים

1.         הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע וסיוע לבריחה (סעיפים 499(1)(א) ו-258 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן: "חוק העונשין") וכן בביצוע עבירה של סיוע ליציאה שלא כדין (סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, להלן: "החוק למניעת הסתננות").

2.         על פי המתואר בכתב האישום, ביום 17/1/06 החל מוחמד יאסין לרצות עונש מאסר בן 20 שנה שנגזר עליו בגין הרשעתו ברצח. ביום 4/2/13 קשרו הנאשמים קשר עם האסיר ועם אדם נוסף המכונה "מורסי", לסייע לאסיר לברוח מבית הכלא במהלך חופשתו, ולסייע לו ולמורסי לחצות את גבול ישראל-סוריה. באותו היום יצא האסיר לחופשה בת 12 שעות, במהלכה נסע עם הנאשמים ועם מורסי - ברכבו של הנאשם 1 - לרמת הגולן, לאזור הגבול. בהגיעם נותר הנאשם 1 לחכות ברכב, והאחרים החלו להתקדם לעבר גדר המערכת. האסיר ומורסי חתכו את הגדר, חצו את הגבול ועברו מישראל לסוריה. בינתיים חזר הנאשם 2 אל הרכב והרכב עזב את המקום עד שנעצר כעבור זמן קצר על ידי צה"ל.

3.         במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי העונש שייגזר על כל אחד מהנאשמים יכלול 19 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרם, ומאסר מותנה בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

4.         בטיעוניו לקבלת ההסדר ציין ב"כ המאשימה כי מדובר בהסדר מאוזן וראוי המביא בחשבון את חומרת העבירות, את התכנון שקדם להן, ואת העובדה כי מדובר בסיוע הן לאסיר שריצה עונשו בגין רצח והן לאדם נוסף. עוד ציין כי נלקחו בחשבון עברו הנקי של הנאשם 1 ועברו הפלילי של הנאשם 2, אך אלא אוזנו אל מול חלקם השונה בפרשה.

5.         ב"כ הנאשמים ביקשו אף הם לאמץ את ההסדר תוך שהדגישו את הודאת הנאשמים, את החיסכון השיפוטי שבצידה ואת לקיחת האחריות הנלווית לכך. עוד ציינו כי חלקם השונה של הנאשמים באירוע הובא בחשבון אל מול השוני בעברם הפלילי, כאשר לנאשם 1 עבר נקי ואילו עברו של הנאשם 2, כך לשיטת סנגורו, אינו מכביד.

בסיום ציינו כי ההסדר ראוי ומאוזן וביקשו לאמצו במלואו.

דיון ומסקנות

6.         בענייננו, עומדת לחובת הנאשמים החומרה הרבה הנודעת למעשיהם. חומרה זו באה לידי ביטוי בשני מישורים: האחד עניינו במתן סיוע לעבריין אלים שהורשע ברצח להימלט מעונשו, והשני עניינו בסיוע שהעניקו לשני אנשים על מנת לפרוץ את גבולה הצפוני של המדינה לכיוון סוריה. ברי כי מעשי הנאשמים פוגעים פגיעה חמורה באושיות המשטר, בשמירה על שלטון החוק ובסדר הציבורי, וככאלה - ראויים לגינוי מובהק ולענישה הולמת. ויפים בהקשר זה הדברים שנאמרו בעניין ע"פ 17/81 מדינת ישראל נ' קליין, פ"ד לה(3) 829 (בשינויים המחויבים):

"הושטת סעד וסיוע לעבריין... חייבה נקיטת אמצעים עונשיים משמעותיים כדי להרתיע את כל מי שעלול להתפתות לעזור לעבריין בבריחתו. הפשיעה, ובייחוד הפשיעה האלימה, מביאה בעקבותיה גם מאמצים, הננקטים מצד העבריינים על-מנת לסכל את עשיית המשפט.

...

ביטוי אחר לסיכול עשיית משפט הוא בגיוס מסייעים ועוזרים, אשר מאפשרים לעבריין להתחמק ממתן הדין או לברוח מן המשמורת. לעניין זה אין נפקא מינה, אם העזרה מוגשת בשל הזדהות עם מעשיו של העבריין או בשל חולשה מוסרית, אשר חותרת תחת יכולתו של האזרח לסרב על אתר לבקשות מן הסוג, שהועלה כאן על-ידי העבריין או מטעמו. אמצעי יעיל, אשר בכוחו לצמצם את התופעה הפסולה המתוארת ולהניע את הנוגעים בדבר להרחיק עצמם מכל סיוע לעבריין, הוא ענישה מרתיעה, אשר תבהיר מראש מה צפוי למי שעושה מעשים כגון אלה, כפי שנעשו במקרה דנן."

וגם הדברים שנאמרו בת"פ (שלום-פתח תקוה) 18795-07-11 מדינת ישראל נ' עאסי, ניתן ביום 14/7/13, פורסם ב"נבו":

"עבירת הסיוע לבריחה, כאשר נלווית אליה עבירה של תקיפת שוטר, חותרת תחת יסודותיו של שלטון החוק והינה בגדר קריאת תיגר על רשויות אכיפת החוק. פגיעה בשלטון החוק, אשר נגרמת עקב תקיפת שוטרים וסיוע לבריחה ממעצר, עלולה להוביל לתוצאות חברתיות קשות."

7.         הוסף על כך את העובדה כי העבירות בוצעו שעה שהמצב בסוריה בתקופה האחרונה טעון עד מאוד, וכאשר המצב הביטחוני בגבולה הצפוני של ישראל מושפע מכך באופן ישיר. והנה דווקא בעת הזאת מצאו הנאשמים להוסיף על המתיחות מבלי להביא בחשבון את התוצאות ההרסניות היכולות להיגרם ממעשיהם. בכך פגעו לא רק בסדרי השלטון הפנימיים, עת סייעו לאסיר להימלט מדינו, אלא סיכנו גם את המדינה כולה, אשר השמירה על גבולותיה היא חלק מהותי בעצם ישותה.

8.         לבסוף יש לזכור כי העבירות בוצעו בצוותא ותוך תכנון מוקדם, ובאופן המוסיף עוד לחומרת העבירות.

9.         יחד עם זאת - ולא בלי היסוס - הגעתי לכלל מסקנה כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים נופל במתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצעו הנאשמים. זאת בהתחשב בחומרת המעשים ובנסיבותיהם, בערכים החברתיים שנפגעו ובמידת הפגיעה בהם. וכך גם בהתחשב בחלקם השונה בפרשה, כמו גם בנסיבותיהם האישיות, כאשר לנאשם 1 עבר נקי, ואילו לנאשם 2 שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות חמורות.

10.       בתוך כך ידועה ההלכה לפיה על דרך כלל יטה בית המשפט לכבד הסדרי הטיעון המובאים לאישורו, ובלבד שאינם חורגים ממתחם הסבירות (וראו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 וגם רע"פ 7949/04 קרמנצקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 3469).

11.       הנה כי כן, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את כלל הנסיבות הצריכות לעניין, מצאתי, כאמור, לכבד את ההסכם.